החלטה בתיק ת"א 28500-08-10

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור.

2. המשיב מס' 1 (להלן:"המשיב") הגיש תביעה במסגרתה עתר, כי בית המשפט יחייב את המבקשים לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל מעורבותו בתאונת דרכים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי קבע למשיב נכות זמנית בשיעור 20% למשך שלושה חודשים ונכות צמיתה בשיעור 10%.

3. המבקשים עותרים, כי בית המשפט יתיר להם להביא ראיות לסתור את הנכות אשר נקבעה למשיב על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. המבקשים טוענים, כי נכות המשיב נקבעה בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני. לטענתם, המשיב הסתיר מהמל"ל מידע ביחס לעברו הרפואי הנוגע לגבו. המבקשים טוענים, כי בפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות אין התייחסות כלשהי לעברו הרפואי של המשיב. לטענתם, הוועדות הרפואיות לא היו מודעות לתלונותיו הקודמות של המשיב בנגוע לגבו. המבקשים טוענים, כי בפני הוועדות הרפואיות לא עמדו מסמכים רפואיים רלוונטיים באשר לתלונות המשיב ביחס לכאבים בגבו ומעורבותו בתאונת עבודה במהלכה נחבל בגבו התחתון. לטענתם, לא מן הנמנע, כי יש לזקוף את נכות המשיב, כולה או חלקה, למצבו טרם התאונה.

4. לטענת המבקשים, לאור האמור לעיל יש למנות מומחה בתחום האורטופדי אשר ייבחן את מלוא הנתונים הרלוונטיים, לרבות מצבו הרפואי של המשיב טרם התאונה, וייקבע האם נותרה למשיב נכות בעקבות התאונה ומה שיעורה.

5. לטענת המשיב, דין הבקשה להדחות. לטענתו, הבקשה מתבססת על תיעוד רפואי דל ביותר אודות כאבי גב חולפים בשנים 1982-1985. לטענתו, משנת 1985 ועד למועד התאונה הוא לא התלונן על כאבי גב ולא קיבל טיפול בגין כאבים כאמור. עוד טוען, כי מהתיעוד הרפואי לא עולה, כי כאבי הגב מהם סבל בתקופה האמורה גרמו להגבלה כלשהי בתנועותיו. לפיכך טוען, כי יש לייחס את הנכות כולה לתאונה נשוא התובענה.

6. עוד טוען המשיב, כי מסיכומי הוועדות עולה, כי בפני הוועדות הונחו תיקיו הרפואיים והוועדות ציינו שהן עיינו בהם ולא מצאו אזכורים רלוונטיים לכאבי הגב והצוואר מהם הוא סובל כיום ואשר בגינם נקבעה נכותו. המשיב טוען, כי הוא לא הסתיר דבר מהוועדות הרפואיות ומצבו טרם התאונה ואחריה היה גלוי לוועדות. לטענתו, לא עלה בידי המבקשים להוכיח, כי בפני הוועדות הרפואיות לא עמדו תיקיו הרפואיים במלואם.

דיון ומסקנות

7. האם התקיימו הנסיבות המצדיקות מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות אשר נקבעה למשיב על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. זו השאלה העומדת להכרעתי.

8. לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.

9. סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע, כי "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה. אולם, בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

10. מטרתו של ההסדר האמור הינה הוצאת הדיון באשר לדרגת הנכות אל מחוץ לכותלי בית המשפט במקרים בהם הנכות נקבעה כבר במסגרת דיון קודם. בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, כאשר ישנן נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. על צד המבקש כי יינתן לו ההיתר להביא ראיות לסתור מוטל הנטל להוכיח כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות היעתרות לבקשתו (בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505).

11. בחוק ובפסיקה לא נקבעה רשימה סגורה של מקרים בהם ייעתר בית המשפט לבקשה להביא ראיות לסתור. עם זאת, מהפסיקה עולה, כי באופן כללי קיימים שני סוגי טעמים עיקרים המצדיקים היעתרות לבקשה להביא ראיות לסתור: טעמים עובדתיים- כגון שינוי מהותי במצב התובע או גילוי נכות חדשה לאחר שנקבעה נכותו. וטעמים משפטיים- כאשר בית המשפט סבור, כי נפל פגם בהליך קביעת נכותו של התובע.

12.  ההלכה היא, כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור רק במקרים חריגים בהם עולה חשש, כי נפלו בהליך קביעת הנכות פגמים וכי בהעדר הבאת ראיות לסתור ייפגעו עקרונות הצדק הטבעי. בבואו להכריע בשאלה האם ראוי להתיר לצד להביא ראיות לסתור דרגת נכות אשר נקבעה על פי הדין, על בית המשפט לאזן בין האינטרס של ייעול ההליך, חסכון בזמן שיפוטי והרמוניה בין ההכרעות באשר להיקף פגיעתו של התובע לבין הגנה על זכויות המתדיינים ומניעת עיוות דין.

13. המבקשים טוענים, כי בפני הוועדה לא הונח מלוא החומר הרפואי באשר לעברו של המשיב וכי יש בעברו הרפואי בכדי להשליך על קביעת אחוזי נכותו וקיומו של קשר סיבתי בין נכותו לבין התאונה בה עסקינן. עיון במסמכיו הרפואיים של המשיב מהתקופה שקדמה לתאונה ואשר צורפו לבקשה מלמד, כי במהלך המחצית הראשונה של שנות השמונים התלונן המשיב על כאבי גב.

14. לבקשה שלפניי צורף דוח של הוועדה הרפואית מיום 29.9.09. בסעיף סיכום ומסקנות צוין, כי הוועדה מבקשת, כי בפני הוועדה הבאה יונחו כרטיס רפואי כללי מלא וכרטיס אורטופדי מלא. בדוח הוועדה מיום 24.12.09 צוין, כי בין המסמכים אשר הונחו בפני הוועדה מופיעים גם כרטיס אורטופדי וכרטיס רפואי כללי. כמו כן, מהאמור בדוח של הוועדה מיום 21.3.10 ניתן ללמוד, כי תיקו הרפואי של המשיב היה מונח בפני הוועדה והיא עיינה בו. מהאמור לעיל עולה, כי המסמכים הרלוונטיים באשר לעברו הרפואי של המשיב היו מונחים, לכאורה, בפני הוועדות הרפואיות אשר קבעו את אחוזי נכותו של המשיב.

15. לא זו אף זו, בסעיף העוסק בתיאור תולדות המקרה ציין המשיב בפני הוועדה מיום 24.12.09, כי "בעבר כשהיה כואב לי הגב זה היה עובר תוך כמה ימים אבל מאז התאונה כל הזמן הכאבים בגב התחתון מקרינים לי לרגל ימין ולצוואר". הנה כי כן, אין לקבל את הטענה לפיה המשיב הסתיר מהוועדות הרפואיות, כי סבל בעבר מכאבי גב, טרם התאונה.

16. עם זאת, הוועדה מיום 21.3.10 ציינה, כי "בעיון בתיק הרפואי לא נמצאו אזכורים על כאבים בצוואר ובגב לפני התאונה". הקביעה האמורה אינה עולה בקנה אחד עם הנספחים לבקשה אשר מלמדים, כי המשיב התלונן בעבר על כאבי גב. הסתירה האמורה מעוררת ספק באשר למידע אשר היה מונח בפני הוועדות הרפואיות אשר קבעו את אחוזי נכותו של המשיב. קיים חשש, כי לא נפרסה בפני הוועדות הרפואיות מלוא התשתית הרלוונטית הדרושה לצורך הערכת מצבו הרפואי של המשיב כתוצאה מהתאונה.

17. לשם עריכת דיון מעמיק בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה והנכות ממנה סובל המשיב נדרשת בדיקה מצבו של התובע טרם התאונה. לא מצאתי, כי נערך הדיון הדרוש בסוגיה האמורה וכי הוועדות אשר הכריעו בעניינו של המשיב היו מודעות לעובדה שבעברו התלונן המשיב על כאבי גב, טרם התאונה.